<h1>שבלי הלקט סימן ס"ז</h1>
<h2>דף צט:</h2>
וצריך אדם ליזהר שלא לאכול בערב שבת מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דתניא לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך, ואע"ג דקיימא לן דהילכתא כר' יוסי, מאן דעביד כר' יהודה טפי עדיף, משום כבוד שבת. ואם התחיל בסעודתו מבעוד יום וקדש עליו היום, פורש מפה ומקדש, דאמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' יוסי אלא פורש מפה ומקדש. פי' אין הלכה כר' יהודה דאמר מפסיקין לגמרי, דהיינו בברכת המזון, כדי להפריש בין סעודת חול לסעודת שבת ולא ייראה כי הוא גומר סעודת חול, אין הלכה בזה כמותו, שאין צריך להפסיק בברכת המזון. ואין הלכה כר' יוסי, שמתיר לגמור סעודתו קודם שיקדש, שאסור לוכל בלא קידוש, כיון שקדש היום, אלא פורש מפה ומקדש וגומר סעודתו ואינו צריך להפסיק בברכת המזון. וכתב רבינו יצחק פאסי זצ"ל פורש מפה ומקדש ואחר כך שרי המוציא וגמר סעודתיה ומברך ברכת המזון. ורבינו ישעיה זצ"ל כתב דאינו נראה לו לברך המוציא, דכיון דלא מצריך שמואל להפסיק ולברך ברכת המזון, אלא מקדש וגומר סעודתו אמאי שרי המוציא, בלא המוציא יגמור סעודתו, שלא הצריכו לברך המוציא אלא היכא דבירך ברכת המזון על מה שאכל, כדתניא כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע וכשהן חוזרין טעונין ברכה לכתחילה, אבל הכא שאינו צריך לברך ברכת המזון למפרע אין צריך לברך המוציא לכתחילה.
